תפריט

אתר ביטומני הינו פורטל מידע בנושא איטום.

באתר זה תוכלו למצוא מאמרים, מפרטים ומידע מעמיק בענף הבניה על כל תחומיו, החל מאיטום חדרים רטובים, תשתיות (כדוגמת מנהרות וגשרים), מבנים תת קרקעיים (כדוגמת מרתפים, חניונים, מקלטים ועוד), בריכות ומאגרי מים, איטום גגות, קירות שלד המבנה ועד לשיקום ותיקון בטון.

ולפני שנתחיל לצלול אל תוך עולם האיטום, כדאי להכיר כמה מהמונחים הנפוצים בתחום.

לקסיקון האיטום של פורטל ביטומני

 

א

אגרגט– תערובת חול, חצץ, אבן גרוסה בגדלים שונים, משמש כחלק מהתערובת הצמנטית כחומר חיזוק לתערובות הבטון. הם ממלאים כ- 60%-80% מנפח הבטון, הנפוצים שבשימוש הינם גיר, קוורץ, בזלת, דולומיט עוד.

איטום– מערכת אשר תפקידה למנוע חדירת מים (מי גשמים, מי תהום, רטיבות וכו') אל פנים המבנה. האיטום יבוצע ביסודות המבנה, חלקי מבנה תת קרקעיים, המעטפת החיצונית מעל הקרקע (קירות חיצוניים, מרפסות, גגות ועוד) ופנים המבנה (חדרים רטובים).

איטום בהזרקה / חומרי הזרקה/ שיטת ההזרקה – איטום אלמנטים על ידי הזרקת חומרי איטום נוזליים אל חללים וסדקים הבטון. יתבצע באמצעות קידוח פיות הזרקה בבטון, והזרקת חומר אשר ימלא את פנים הבטון ויאטום אותו בעומקו. משמש בעיקר לאיטום שלילי פנימי (ייתכנו מקרים בהם יתבצע איטום חיצוני חיובי) ובמבנים תת קרקעיים. קיימים כמה סוגים של חומרי הזרקה ביניהם חומרים צמנטיים, אפוקסיים, פוליאוריטניים ועוד.

איטום קפילארי (קפילרי)- איטום סדקים לאורך חתך הבטון. איטום שכזה יבוצע במקרים בהם ישנה חדירת מים מתחתית הקיר כלפי מעלה (המים "מטפסים" מעלה על גבי הקיר לאורכם של סדקים ו/או חללים הקיימים בבטון) במקרים בהם מדובר בתשתית סופגת. האיטום יתבצע לרוב בהזרקה או באמצעות חומרי איטום גבישיים.

איטום חיובי– יישום חומרי איטום בכיוון ממנו חודרים המים (המים יפגשו את מערכת האיטום בטרם יגיעו אל הבטון). יתבצע מחוץ למבנה, במעטפת החיצונית.

איטום שלילי– יישום חומרי איטום בכיוון המנוגד לחדירת המים (המים יפגשו קודם את הבטון ורק אז את מערכת האיטום). יתבצע מתוך המבנה עצמו.

אשפרה– תהליך בו מרטיבים את הבטון לאחר יציקתו, על מנת להקנות לו חוזק בתהליך ההתקשות שלו ולמנוע ייבוש מהיר וסדיקה. אשפרה נעשית לאחר יציקת בטון חדש (לשם מניעת התייבשות מהירה מידי ולא מבוקרת של הבטון) ולפני יישום של חומרים על גבי הבטון (על מנת למנוע מהבטון "לשתות" את המים שבחומר המיושם, דבר העלול להוביל לבעיה בהדבקות החומר לבטון).

ב

בד גאוטכני- בד סינטטי המשמש לצורך הפרדה בין שכבות קרקע, מניעת סחף, הגנה מפני שחיקה, לסינון וניקוז מים.

בידוד– מערכת הכוללת חומרים אשר ממזערים מעבר טמפ' אל פנים המבנה (חום או קור) מהסביבה החיצונית. בידוד מבנים נועד לשמור על טמפ' הפנים של המבנה, כאשר השימוש הנפוץ בענף הבניה הוא בחומרים כדוגמת פוליסטירן מוקצף (קלקר), צמר סלעים, זכוכית מוקצפת, פולאוריתן מוקצף.

בטון רזה– בטון המשמש כהפרדה בין יסודות המבנה לאדמה ואינו מיועד להיות חלק קונסטרוקטיבי במבנה. שימוש בבטון רזה נועד להעניק מצע לעבודות יציקה וטפסנות (במקום לעשות אותם על גבי הקרקע) ולהנחת יריעות ביטומניות. המונח "רזה" מתייחס לכמות הצמנט שבבטון, אשר נמוכה ביחס למים (יחס מים-צמנט גבוה). כמות המים הגדולה למעשה גורמת לבטון להיות בדרגת סומך גבוהה.

בטקל– בטון קל. זהו בטון קל אוורירי ומוקצף, בעל משקל מרחבי נמוך, הנועד לייצר שיפועים בגגות ומרפסות. מדובר בחומר קל, לא חזק שאינו יכול להוות חלק קונסטרוקטיבי מהמבנה. בנוסף, מהווה תשתית עבור יישום של יריעות ביטומניות.

ביטומן– זהו תוצר לוואי של זיקוק נפט, דומה בצורתו ובתכונותיו לזפת. חומרים ביטומניים הם תרמופלסטיים, כלומר מתרככים בחום ומתקשים בקור. החומר הביטומני משמש לאיטום מפני מים, ומיושם לצרכים שונים כדוגמת איטום גגות, מבנים תת קרקעיים, איטום תשתיות, הגנה, חדרים רטובים ועוד. החומר הביטומני מגיע בצורות שונות, ביניהן יריעות ביטומניות, חומרים ביטומנים משחתיים, ביטומן קר, מנושף (חם).

ביטומן מנושף– ביטומן אשר עבר תהליך המשפר את עמידותו הטרמית ומגדיל את טווח הטמפ' בו החומר עומד. הביטומנים מוגדרים על פי כושר ההתנגדות שלהם (קושי בחדירה) ועל פי העמידות הטרמית (באיזו טמפ' הביטומן נמס).

ג

גג הפוך– שיטת בה שכבת הבידוד, לרוב קלקר (פוליסטירן מוקצף), מונחת מעל לשכבת האיטום המיושמת על הגג. כלומר, קום מיישמים את איטום הגג ורק לאחר מכן את הבידוד. היתרון בשיטה זו היא ששכבת הבידוד מהווה הגנה על האיטום מפני קרינת שמש (UV) וזרימת מים חופשית לכיוון פתח הניקוז הודות ללוחות הבידוד המחורצים.

ה

הרבצה צמנטית– השכבה הראשונה המיושמת על גבי הבטון החשוף. זו השכבה הראשונה מבין מערכת הטיח השלמה המיושמת על גבי הקירות והיא משמשת כשכבת בסיס לטיח המיישר המיושם עליה.

י

יריעות ביטומניות– יריעות העשויות מביטומן, מספקות איטום מפני חדירת מים ועמידות בפני פגיעות מכאניות וטמפ' קיצוניות. ישנם סוגים שונים של יריעות הנבדלים בעובי, באורך, בדרגה שלהם (R\M) ועוד. כמו כן, ישנם סוגים שונים כגון יריעות נגד שורשים, יריעות נגד גזים, יריעות מנוקבות, יריעות עם אגרגט לבן וכו'. היריעות מתחברות לתשתית באמצעות הלחמה שלהן (חימום באמצעות מבער) והן השיטה הנפוצה כיום לאיטום גגות.

יריעות ביטומניות APP– מתאימות ליישום על גבי משטחים החשופים באופן תמידי לשמש. יריעות פלסטיות עמידות בפני חום וקרינה ישירה. הן יגיעו לרוב בציפוי אגריגט לבן, וייושמו על גבי גגות, חניונים פתוחים, כבישים ועוד.

יריעות ביטומניות SBS– מתאימות ליישום על גבי משטחים שאינם חשופים לשמש ישירה, כמו מבנים תת-קרקעיים, חניונים, מרתפים, מקלטים ועוד. עמיד בטמפ' נמוכות קיצוניות.

מ

מלט מהיר התייבשות– מלט הידראולי מתקשר במהירות רבה, מכיל תוסף שמגדיל את נפחו בתהליך התקשרות. משמש לתיקון פרצות מים בלחץ ולתיקוני בטון מהירים.

ס

סגרגציה– הפרדות בין החצץ לשאר תערובת הבטון (חול ומלט) אשר לא התערבבו והתקשרו אחד לשני. ההפרדות בין מרכיבי התערובת יוצרת איזורים חלשים היוצרים מעין כיסי חצץ. כדי להתגבר על תופעה זו, ניתן להשתמש במוספים המשפרים את עבידות התערובת, או "ריטוט" של הבטון כדי לצופף אותו להבטיח התקשרות. את הסגרסציה יש לתקן, שכן היא מהווה מקור לחדירות מים לבטון.

ע

עצר מים כימי– רצועת איטום ליישום בין יציקות בטון (בהפסקות יציקה), לאיטום ומניעת מעבר מים בחיבורים שבין היציקות. העצר מתנפח במגע עם מים רטיבות או לחות ובכך אוטם את הרווח בין היציקות ומונע מעבר מים.

פ

פורוזיבי / פורוסיבי- חומר בעל נקבוביות וחללים זעירים אשר סופג ומאפשר מעבר של מים (ונוזלים בכללי) דרכו.

פריימר (Primer)– נקרא גם שכבת יסוד, חומר יסוד, שכבת בסיס וכו'. תפקידו לקשר בין תשתית הבטון לבין החומרים אשר מיושמים עליו ומאפשר הדבקות טובה ביניהם.

ק

קורות יסוד/קשר– קורות המחברות את הכלונסאות היצוקות בתוך האדמה אחת אל השניה, לפני יציקת הרצפה.

קרקע תופחת (חריסתית)– קרקע אשר מתנפחת ותופחת במגע עם מים, דבר אשר עלול לגרום ללחץ על יסודות הבניין, התנפחות של הרצפות וסדיקה של הקירות כתוצאה מהקרקע העולה.

קרקע לא תופחת– קרקע אשר אינה סופחת את המים הבאים איתה במגע, והם מחלחלים דרכה כלפי מטה, ללא יצירת נפח באדמה.

ר

רולקה- יציקה מעוגלת (בצורת סער) המיושמת בחיבורים בין משטחים אופקים (כדוגמת גגות או רצפות) למשטחים אנכיים (כדוגמת קירות, מעקות וכו'). בחיבורים אלו קיימת פינה בזוית של 90 מעלות, אשר יכולה להוות נקודת כשל באיטום, מועדת לסדיקה ומקשה על יישום איטום. הרולקה מגשרת על בעיות אלו על ידי "העגלת" הפינה.

רשת אינטרגלס– רשת לחיזוק שכבות טיח עשויה מפיברגלס. נועד גישור על סדקים ותזוזות טבעיות של המבנה, ומיושם על גבי שכבות טיח, איטום או בין אלמנטים המועדים להיווצרות סדקים

ת

תפר התפשטות– ריווח מתוכנן בין אלמנטים במבנה. המרווח נועד להתגבר על התזוזות הטבעיות של האלמנטים במבנה (כתוצאה מתזוזת קרקע, התכווצות חומרים, שינויים טרמיים ועוד) ולמנוע סדקים ופיצוצים בבטון. את תפר ההתפשטות יש לאטום על מנת למנוע מעבר וחדירות מים.