כשלים באיטום תת-קרקעי עלולים להיות מלווים בהוצאות כספיות גבוהות ביותר, בהשוואה לתיקון כשלי איטום עיליים (כדוגמת גגות).
זאת מכיוון שתיקון כשל במערכת האיטום התת-קרקעית עלול לקחת זמן רב, בו יש לאתר את מקור הכשל ולתכנן את הדרך המתאימה ביותר לביצוע התיקון.
לרוב, כשלים אלו ניתן יהיה לתקן מתוך פנים המבנה, לעיתים , באיטום שלילי.
לקריאה נוספת על מהו איטום שלילי, ניתן לעיין במאמר איטום חיובי ואיטום שלילי באיטום מבנים תת קרקעיים.
כשלי איטום במבנים ו/או חללים תת-קרקעיים, כגון מרתפים, חניונים, מחסנים, מקלטים ועוד, ידועים כאחת הבעיות היקרות והמורכבות ביותר מבין כשלי האיטום השונים הקיימים במבנים.
לכן, כדי לקבל תוצאה טובה בתיקון הכשל יש לוודא זיהוי נכון של הבעיה ומקורה ולאחר מכן להתאים חומרים ייעודיים לתיקון הכשל תוך תכנון פתרון הנדסי נכון ומדויק.
על מנת להימנע מהוצאות כספיות משמעותיות בעתיד הנובעות מכשל אשר עשוי להתרחש בחלל התת קרקעי, בבואנו לבחור מערכת איטום יש להתייחס לתכנונה בכובד ראש.
על מתכנן מערכת האיטום להתאים את סוג האיטום על פי התשתית הקיימת במבנה, סוג הקרקע, אופי המבנה, ייעודו, קיומם של מאגרי מים בסביבת המבנה, אורך החיים הנדרש של מערכת האיטום על פי התקן ועוד.
כשלי איטום במבנים תת-קרקעיים עלולים להתרחש מכמה סיבות, ולהלן נציג את הנפוצות שבהן:
- כשל תכנוני.
- כשל עקב ביצוע לא מקצועי ו/או התייחסות לקויה לנושא האיטום והתקינה (ת"י 1752 על חלקיו).
- כשל בעקבות הגנה לקויה על מערכת האיטום.
- אי-שימוש בחלופות תיקון עתידיות.
-
כשל תכנוני
עבודות האיטום מתבצעות לאורך כל תהליך הבניה כאשר נדרש תיאום ושיתוף פעולה מלא של אנשי מקצוע רבים העובדים באותו אתר יחד עם מתכנן מערכת האיטום.
הכשלים התכנוניים נובעים הן מתכנון לקוי ולא מקצועי והן מהמורכבות של העבודה בסביבה מרובת אנשי מקצוע.
תכנון לקוי הוא אחד המקורות המרכזיים לכשלים שעלולים להופיע באיטום מבנים תת-קרקעיים. אחת הסיבות לכך היא הדמיון, לכאורה, שבין יישום מערכות איטום תת-קרקעיות לבין יישום מערכות לאיטום חלקי מבנה עיליים כגון גגות.
אופן היישום הפשוט יחסית באיטום גגות עלול להטעות את המתכנן במיוחד אם הוא לא מנוסה ולהביא לכך שהוא יבחר להשתמש במערכות שאינן מתאימות לאופי של האלמנטים התת-קרקעיים.
על כן, בתכנון מערכת האיטום ובבחירת סוג חומר האיטום בו ייעשה שימוש, יש להתייחס לתנאי המבנה, אופיו וייעודו העתידי.
סיבה נוספת לכשל תכנוני היא המורכבות והקושי בתיאום מול גורמי המקצוע האחרים אשר פועלים באתר, במקביל למתכנן האיטום. בכל חלקי המבנה בכלל, ובחלק התת-קרקעי בפרט, משולבים אנשי מקצוע נוספים, כדוגמת מהנדס שלד המבנה, מהנדס הקרקע ועוד.
על מתכנן מערכת האיטום להתחשב בכלל הגורמים המשפיעים על ביצוע האיטום ולהשתלב במערכת המקצועית, רבת הגורמים, על מנת לבצע תכנון נכון ויעיל שיתאים למבנה הן מבחינה תפקודית והן מבחינה ארכיטקטונית.
הצלחת הפרויקט תלויה רבות בתקשורת תקינה ובתיאום מוצלח בין הצוותים השונים שמתכננים את הפרויקט. תקשורת לקויה וחוסר תיאום יובילו במקרים רבים לכשלים במערכות האיטום במבנה כולו בכלל ובחללים התת-קרקעיים בפרט.
-
כשל עקב ביצוע לא מקצועי ו/או התייחסות לקויה לנושא האיטום
א) ביצוע לא תקין של איטום בחלקי מבנה הידועים כבעייתיים, עלול לגרום לכשל במערכת האיטום התת-קרקעית כולה, ולהלן מספר דוגמאות:
- צינורות ואלמנטים חודרים
הפעולה החשובה ביותר הינה טיפול באלמנטים החודרים את המבנה כאשר השכיחים מביניהם הינם צנרת מים, שפכים, חשמל, כבלים ומוטות דיוידג. טיפול לקוי ולא יעיל או לחלופין חוסר טיפול באזור חדירת האלמנטים יגרום בהכרח לפגיעה ולחדירת מים למבנה. האיטום של האלמנטים החודרים מתבסס על מילוי של חומר איטום בתוך פאזה סביב מקום החדירה (בהתאם להוראות יצרן החומר) ו/או על ידי שימוש באביזרים חרושתיים ייעודיים אשר מתאימים לאיטום האלמנטים החודרים למבנה, כדוגמת מסטיק פוליאורטאני. - תפרים במבנה
בכל מבנה קיימים תפרים רבים, כגון תפרי התפשטות, תפרי הפסקת יציקה, תפרים סיסמיים, תרמיים, תפרים בחיבורים בין אלמנטים אנכיים לאופקיים ועוד. תפרים מטבעם מהווים נקודת תורפה בכל הקשור לאיטום המבנה. טיפול לא נכון בתפרים יוביל בהכרח לחדירת מים דרכם אל תוך המבנה. מערכת איטום יעילה חייבת להתאים את עצמה לכל אחד מסוגי התפרים הקיימים במבנה, שכן לכל תפר יש אופי ייחודי שדורש התייחסות אחרת. חשוב להקפיד על שימוש בחומרים מתאימים העומדים בתקנים, במטרה להבטיח את הצלחת האיטום באזור התפרים.
ב) כשלים בשימוש וביישום החומרים המרכיבים את המערכת.
חומרים חרושתיים מרכיבים את מרבית מערכות האיטום הקיימות כיום בשימוש, ומכאן שהיצרן מבצע בקרת איכות מוצר באופן יעיל ורציף במפעל. אולם, גם החומר האיכותי ביותר לא יבצע את תפקידו במידה וייושם בצורה לא תקינה. ביצוע מערכת איטום תת-קרקעית ללא התאמה לדרישות המתכנן והיצרן או באופן לא מקצועי, עלול לגרור תפקוד חלקי של מערכת האיטום ואף לחוסר תפקוד כללי. על מנת להבטיח את איכות המערכת לאחר יישומה במבנה, אין זה מספיק להשתמש במוצר חרושתי, אלא נדרשת הקפדה על שימוש ויישום לפי התקנים והוראות היצרן.
מתפקידו של המתכנן לוודא שהצוותים הפועלים בשטח מכירים את המערכת עליה המליץ ומיומנים ביישומה. במידת הצורך, על המתכנן להכשיר את הצוות באתר על מנת להבטיח את תקינות יישום המערכת, וכפועל יוצא מזה, את תקינות מערכת האיטום כולה. בתוצאות יישום לקוי ניתן יהיה להבחין בטווח הזמן המיידי, דבר שיאפשר תיקונים מיידיים. לחילופין, בטווח הזמן הארוך, יהיה זה מורכב לבצע תיקון לאחר הביצוע, דבר אשר יגרור הוצאות כספיות גבוהות על חלופות תיקון, ובמקרים מסוימים, אם כי קיצוניים, לא יהיה ניתן כלל לתקן את המערכת שנפגעה.
ג) אי ביצוע הכנות שטח כנדרש.
הכנת שטח לקויה ו/או אי הכנת השטח לפני ביצוע האיטום, עלולה להוביל לכשל וליעילות נמוכה של מערכת האיטום במבנה. יישום של מערכות איטום דורש הכנת שטח, במהלכה יש לנקות את המשטח משאריות לכלוך, אבק, שמן וכדומה, להחליק ולחתוך חלקים בולטים היוצאים מפני המשטח ועוד. תשתית שאינה מוכנה כראוי תביא למצב בו יישום האיטום יבוצע באופן לקוי. על כן, לפני ביצוע מלאכת האיטום, יש לוודא כי בוצעו כל הכנות השטח הנדרשות, ובדרך זו להבטיח יישום תקין ויעיל של מערכת האיטום.
ד) כפי שצוין לעיל, קיימים אנשי מקצוע רבים מתחומים שונים שעובדים במקביל באתר. עבודתם של אנשי המקצוע האחרים יכולה להשליך באופן ישיר על עבודתו של מבצע האיטום. עבודות חציבה ופיתוח שטח, שימוש בציוד כבד, פיזור של פסולת נסורת ולכלוך בקרבה לתשתית עליה אמור להתבצע האיטום, עלולים לפגוע במעטפת המבנה ובדרך זו לגרום לכשל רב-מערכתי. לפני ביצוע האיטום, הפרעה העלולה להתבטא בהכנות השטח, ולאחר האיטום – פגיעה במערכת האיטום עצמה.
-
כשל בעקבות הגנה לקויה על מערכת האיטום
פגיעות מכניות הנובעות ממילוי חוזר, יציקות למיניהן או מאלמנטים חודרים עלולים לגרום לכשלים מיידים וכן לכשלים לאורך זמן במערכת האיטום. על כן יש לדאוג להגנה ראויה על מערכת האיטום מיד לאחר יישומה והשלמת תהליך הייבוש שלה. למשל, לדאוג כי המילוי החוזר יתבצע על ידי שימוש בקרקע נקיה ללא פסולת או ברזלים וזאת על מנת למזער פגיעה במערכת האיטום.
-
אי-שימוש בחלופות תיקון עתידיות
כאשר הדבר מתאפשר, בהתחשב בתנאי ביצוע השלד וכן בגיאומטריית המבנה, מומלץ לבצע הכנות לתיקון עתידי של מערכת האיטום המיושמת במבנה, כחלק מהטיפול בכשל אשר עלול להופיע במערכת האיטום במבנה התת-קרקעי. החלופה הנפוצה ביותר הינה שימוש בצינוריות הזרקה. בדרך כלל ממוקמות הצינוריות באזורי החיבורים בין אלמנטים אופקיים לאנכיים, בחזית הבטון, לאורך התפר מסביב למבנה התת-קרקעי ומעל גבי הקירות החיצוניים המקיפים את המבנה. כאשר מתגלה כשל במערכת האיטום, ניתן להזריק חומר איטום נוזלי אל תוך הצינורות, שיגיע לאזור התפר וכך יגבה את מערכת האיטום הקיימת ויתקן את הכשל באיטום באיזור התפר. גם כאן, ישנה חשיבות בביצוע מדויק על פי הוראות היצרן, שכן התקנה לקויה עשויה להוביל לתזוזה של הצינוריות בזמן יציקת הבטון ולתפקוד לקוי עד השבתתה של חלופת התיקון העתידית.
לסיכום
כשלים שונים נפוצים באיטום מרתפים ומבנים תת-קרקעיים והינם קשים לעיתים לאיתור וכל שכן לתיקון. במטרה להבטיח מינימום מקרים של כשלים מערכתיים, יש לדאוג לשילוב מושכל בין תכנון מערכת איטום מפורטת, בהתאם לדרישות האתר וייעודו, הקפדה על תיאום הביצוע על ידי כל הגורמים המעורבים, בקרת בזמן תהליך היישום וכן לאחריו, שימת דגש על נקודות התורפה של האיטום ומעקב צמוד אחר העבודה הנעשית בשטח.
אם הינך מעוניין בהנחיות נוספות, ליווי מקצועי או הדרכה במניעת כשלים נפוצים באיטום מרתפים ומבנים תת-קרקעיים, הינך מוזמן לפנות אלינו באמצעות מילוי הטופס בקישור, ומומחי האיטום שלנו יחזרו אליך בהקדם.
צוות אתר ביטומני
פורטל מידע בנושא איטום